מאמרים

לעולם לא נגיע לשווי משקל (נאש)

במסעותיי ברחבי העולם יוצא לי להכיר הרבה תרבויות, ואני מוצא כי דבר אחד משותף לרובן. נראה כי התרבות (מכלול הערכים ותפיסות העולם) נמצאת בשווי משקל כפי שמצא דר' ג'ון פורבס נאש.

במסעותיי ברחבי העולם יוצא לי להכיר הרבה תרבויות, ואני מוצא כי דבר אחד משותף לרובן. נראה כי התרבות (מכלול הערכים ותפיסות העולם) נמצאת בשווי משקל כפי שמצא דר' ג'ון פורבס נאש.

שווי משקל נאש הוא מושג המשמש בחקר משחקים שאינם שיתופיים, כלומר משחקים שבהם השחקנים אינם מתקשרים ביניהם, ולכן אינם יכולים לקבל החלטות משותפות. נקודת שיווי משקל במשחק היא צירוף של אסטרטגיות השחקנים כך שלאף אחד מהשחקנים לא משתלםלשנות את בחירתו שלו אם שאר השחקנים אינם משנים את בחירתם שלהם.
בתורת המשחקים מנותחים מצבי עימות או שיתוף פעולה בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים, בהם כל אחד מהשחקנים רוצה לנצח, ובפעילות כלכלית, בה כל אחד מהעוסקים שואף להגיע לרווח מקסימלי.
כפי שמלמדים בתורת המשחקים והשלכותיה על הכלכלה ובחירתו של היצרן והצרכן, ברירות המחדל הן שהפרט הוא שחקן רציונאלי וממקסם את רווחתו בהינתן התחזית שלו לגבי האסטרטגיות הנבחרות ע"י השחקנים האחרים.
ניקח דוגמא פשוטה בה מדינות גורמות לכך שפרט לא ישפר את תועלתו, במידה וישנה את בחירתו, כדי לשמור על שיווי המשקל:
אזרח הולנדי עולה לתחבורה הציבורית בעירו, ומתבקש לשלם עבור הנסיעה. אין כרטיסן על האוטובוס ואת הנהג ממש לא מעניין מה קורה מעבר לנהיגה (וזה כשלעצמו יותר טוב מהארץ כאשר נהגים רבים מתעסקים בכסף ולא מרוכזים בנהיגה). מהאזרח מצופה לשלם גם אם אין כרטיסן באוטובוס וזאת מפני שעלות הנסיעה מחד זולה ומאידך גם אם לא ישלם העלות האלטרנטיבית לא מצדיקה את גניבת הנסיעה. בעלות אלטרנטיבית הכוונה היא שהקנס באם ייתפס, גבוה באלפי אחוזים ממה שהיה משלם לו לא היה גונב את הנסיעה בשנים הקרובות. בעקבות זה שלאותו אזרח אין רצון לשפר את תועלתו בגניבת הנסיעה, אזרחים אחרים פועלים אותו דבר ואותו שיווי משקל נאש מושג כי לאף אחד מהם לא משתלם לשנות את בחירתו היות והשחקנים האחרים לא משנים את בחירתם.
אל מול האזרח ההולנדי עומד הישראלי, אשר מתבקש לעלות על תחבורה ציבורית בעירו ונדרש לשלם עבור הנסיעה. בישראל היקרה לא רק שהנהג אחראי למי שעולה לאוטובוס וגובה תשלום עבור הנסיעה, ביעדים מסוימים גם יש כרטיסן שמבצע ביקורת שאף אחד לא גונב מעבר ליעד ששילם עבורו. במידה והכרטיסן מוצא אחד כזה העונש הוא לפי בחירתו של הכרטיסן:
הגונב ישלם מחיר כפול.
הכרטיסן יוותר לו הפעם היות ויש לאותו אזרח תירוץ מקורי ומעניין.
מצב זה גורם לחוסר שיווי משקל היות ולאזרח יש אפשרות לשפר את תועלתו ולא לשלם על הנסיעה, להפנות את התשלום למקורות אחרים שישפרו את תועלתו, וכך עושה גם האזרח השני והשלישי כדי לשפר את תועלתו, משתלם לשנות את בחירתו שלו אם שאר השחקנים משנים את בחירתם.
דוגמא פשוטה זו, מציגה את אותו שיווי משקל כפי שהוא קורה בפועל בעולם ולא בתיאוריה המלומדת ואני בטוח שאתם יכולים לחשוב על דוגמאות נוספות.
בסופו של דבר, ההגעה לאותו שיווי משקל זה הפיתרון לתרבות רגועה אשר צומחת ומתפתחת ולא אוכלת את עצמה מבפנים.
במדיניות סוציאליסטית כפי שהייתה בשלושת העשורים הראשונים של מדינת ישראל (מפא"י), ובמדיניות קפיטליסטית הנראית היום בהנהגתו של בנימין נתניהו, לא הצלחנו להגיע לאותו שיווי משקל מדובר. לא ייתכן שאנחנו מנסים לשמור על ההון בארץ אבל מאידך מפנים את ההון למקורות מבוזבזים. לא ייתכן שאנחנו מנסים לשמר את המוחות בארץ, אבל לא משפרים את תועלתם בתמורה, כך שאנו עדים ל"בריחת מוחות", ירידה של האוכלוסייה המשכילה מן הארץ.
לא נגיע לשיווי משקל במדינה, והתרבות לא תנצל את הפוטנציאל העצום שיש בה אם לא נייצר מערכת ענישה איכותית ורצינית כך שלכל פרט בסופו של דבר לא ישתלם לשפר את תועלתו על חשבון הפרט האחר כי זה אפשרי, אלא כי זה לא כדאי.

אם נפעל עבור הדורות הבאים וננסה להתנתק מה"עכשוויזם" הנוראי שתוקף את המדינה הזו, וגורם לכולנו לחשוב על התועלת לזמן הקצר במקום לחשוב ולפעול על התועלת לטווח הרחוק אנחנו נהיה מעצמה כלכלית, צבאית ותרבותית לא פחות, ואם יורשה לי לומר אף יותר משאר מדינות העולם.



נכתב ע"י אוראל סרור.
sror.orel@gmail.com
קואצ'ר בשוק ההון.