שדה התעופה בהרצליה ייקרא של שמו של סא"ל מודי אלון ז"ל, מפקד טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר אשר שנפל בקרב על משמרתו בשדה התעופה ב-16 באוקטובר 1948

יו"ר ונשיא עמותת חיל האוויר, אלוף (מיל) גדעון שפר (שפורר): "מדובר ביוזמה חשובה ביותר לצורך הנצחת מורשת חיל האוויר והאנשים שנתנו נפשם להקמת המדינה. אנשי הטייסת ובכללם טייסי מח״ל (מתנדבי חוץ לארץ), המתנדבים ללחום למען הצלחת הקמתה של מדינת ישראל, יצרו את תבנית חיל האוויר ואופיו עד היום. כעבור 71 שנים, ניתנת לנו הזכות להנציח פועלם של אנשים מופלאים".

הטקס ייפתח במטס הצדעה לזכרו של מפקד הטייסת והנצחת הטייסת החלוצה על לוחמיה.
סא"ל מודי אלון ז"ל אשר נלחם כטייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי (ה-RAF) במלחמת העולם השנייה, טרם מלחמת העצמאות נשלח להתאמן בצ'כוסלובקיה ונקרא משם לדגל .

מודי אלון פיקד על טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר – טייסת 101, "הטייסת האדומה". במשימתה הראשונה של הטייסת הוא נשלח עם עוד שלושה לוחמים לעצור את הטור המצרי בגשר 'עד הלום', עם גרוטאות של מטוסי מסרשמיט שאך זה הורכבו והוכשרו לטיסה.

סא"ל אלון וחבריו לטייסת פרסו לשדה התעופה בהרצליה ביולי 1948, ובין הפרדסים סביבו הוחבאו המטוסים. משדה התעופה בהרצליה, יחד עם חבריו המח"לניקים יצא למשימות לחימה ועליונות אווירית; הוא הפיל את שני מטוסי הדקוטה המצריים שהפציצו את תל אביב; הגן בקרבות אוויר על המפציצים הכבדים שתקפו בעזה; זינב עם חברו הטוב עזר ויצמן בטור המצרי שנסוג דרומה מחולות אשקלון. מהמשימה הזו חזר עם מטוס תקול, בו כן הנחיתה לא יורד, עם מנוע משתעל, ובסוף מאמציו להתגבר על התקלות התרסק למוות בשולי המסלול בהרצליה.

בקרבת המסלול ניצבה אשתו, מינה, אשר הייתה בחדשי הריונה הראשונים וצפתה בהתרחשות.
ציטוט מהפרק המספר על מותו מתוך הספר "מלאכים בשמיים" שהוא כולו סיפור הקמתו של חיל האוויר הישראלי: "אובדנו של חבר בטייסת לא היה דבר חדש. כל המתנדבים ראו חברים טובים, מספרי שניים במבנה, עמיתים לטייסת נהרגים בקרב... אבל זה היה שונה. מודי אלון לא היה רק חבר אלא גם מנהיג, שאותו למדו הטייסים להעריץ עם הזמן. הוא היה טייס, כמותם, יוצא מלחמת העולם השנייה, שעבר הכשרה דומה לשלהם. אבל הוא היה גם שונה: הוא היה ישראלי. אלון היה בן לאומה הקטנה והמאוימת, שהמתנדבים באו לסייע לה. אלון גרם להם להרגיש שהם חלק ממטרה גדולה יותר. ועכשיו הוא מת. הטייסים ישבו בחשכה בחצר בפנסיון פאלק ונאבקו ברגשותיהם. "כל אנשי הטייסת בכו," נזכר רודי אוגרטן מאוחר יותר. "לא ראיתי דבר כזה בכל המלחמות שבהן השתתפתי".

הספר שכתב רוברט גנדט, מביא את סיפורם של המח"לניקים שהשתתפו בהקמת חיל האוויר ובהטסת רכבות אוויריות של ציוד לאומה הצעירה, החל משלהי מלחה"ע ה-2 ועד לתום מלחמת השחרור. הספר מלא בתיאורי התגייסותם, נדודיהם אל פני אמריקה ואירופה בחיפושים אחרי מטוסים וציוד לחימה, טיסות מסמרות שיער, נחיתות לא אפשריות והתרסקויות בהמוניהן. יש בו תיאורי קרבות אוויר והשתתפויות בלחימה נגד הפולשים שסופרו מפי הלוחמים עצמם ומפי חבריהם לנשק. מעל לכל אלה, הספר מלא בחללים. הרוגים מאנשי המח"ל ומבני הארץ שהשתתפו בבניין חיל האוויר וכוחו.

להנצחת מפקד טייסת 101 חברו אנשים וגופים רבים, טייסים לוחמים, יחד עם עמותת חיל האוויר, ליוזמה החשובה להכרה בשדה התעופה בהרצליה כאתר מורשת לאומי ראוי ונכון אשר ינציח את מפקדה הראשון ולוחמיה של טייסת 101 שיצאו משדה התעופה למשימותיהם מיולי ועד נובמבר 1948.

משדה התעופה הצבאי בחצור אליו עברה טייסת 101 בנובמבר 1948, ימריא ביום שישי למטס הצדעה מעל שדה התעופה בהרצליה מבנה מטוסי "ברק" של טייסת 101. גם מטוסי העבר, סטירמן וטייגרמות', ועוד 6 מטוסים מבתי הספר להכשרת טייסים בשדה התעופה הרצליה יצטרפו למטס ההצדעה.