בית הדין האנגלי הכריע בעניינו של פישמן

קבע באורח מפורש כי החייב הבריח נכסים מנושיו, ופעל להסתרתם מפני הנאמן, באמצעות מבנה החזקות שנוהל והוקם בסיוע צדדים שלישיים, אשר שימשו כנאמניו ושלוחיו של החייב, וכל זאת בשיתוף פעולה מלא של ילדי החייב
הודעת עדכון מטעם הנאמן בעניין פקודת פשיטת הרגל - יוסף בנקל, עו"ד, הנאמן על נכסי החייב אליעזר פישמן

בהמשך לעדכונים השונים שנמסרו לבית המשפט הנכבד בעבר, עוה"ד יוסף בנקל, הנאמן לנכסי החייב – מר אליעזר פישמן (להלן, ובהתאמה: "הנאמן" ו – "החייב"), מתכבד בזאת להודיע כי ביום 30.3.2021, לאחר הליך ממושך, מורכב ומאומץ שנוהל על ידו ועל ידי ב"כ באנגליה, ניתן על ידי בית המשפט האנגלי
(The High Court Of Justice – Chancery Division; כב' השופט Morgan),
פסק דין בתביעה שהוגשה מטעם הנאמן בשלהי שנת 2018, במסגרתה עתר להורות על העברת מבנה החזקות שהוקם עבור החייב לצורך הסתרת נכסים, והוחזק עבורו בנאמנות על ידי עושי דברו, לידי קופת פשיטת הרגל.

כפי שיפורט להלן, במסגרת פסק הדין, הכריע ופסק בית המשפט האנגלי, כדלהלן:
תביעת הנאמן וטענותיו נתקבלו במלואן, וכפועל יוצא מכך, מבנה ההחזקות שהוקם עבור החייב, ומורכב מחברה אנגלית וחברה גרמנית (המשמשת גם כשותף כללי בשותפות גרמנית), וכל הנכסים והזכויות הנובעים מהחזקה בו, הוקנו לקופת פשיטת הרגל, ויועברו מידי אנשי הקש שהחזיקו בו בנאמנות עבור החייב, לשליטת הנאמן.
במסגרת פסק הדין, נקבעו על ידי בית המשפט האנגלי קביעות עובדתיות רבות משמעות להמשך ההליכים כנגד החייב, בני משפחתו וסייעניהם, ובכלל זאת, הקביעות המפורטות להלן:

החייב הבריח נכסים מנושיו, ופעל להסתרתם מפני הנאמן, באמצעות מבנה החזקות שהוקם בסיוע אנשי קש, אשר שימשו כנאמניו ושלוחיו של החייב.

ילדי החייב, ובראשם בתו, גב' ענת מניפז, סייעו לחייב, ונטלו חלק פעיל בהברחת נכסיו באמצעות מבנה החזקות הנ"ל.

ילדי החייב, ובראשם בתו, גב' מניפז, זייפו מסמכים בדרך של תיעוד לאחור (Back Dating), בניסיון להוליך שולל את בית המשפט האנגלי והנאמן, וכל זאת תוך שגב' מניפז העידה עדות שקר בחקירתה הנגדית בבית המשפט האנגלי.

עוה"ד ריסה, איש אמונו של החייב, ואחד הגורמים העומדים מאחורי הקמת מבנה ההחזקות האמור, המשיך לפעול בשליחות החייב גם במהלך שנת 2018, דהיינו, זמן רב לאחר שניתן צו כינוס לחייב, ואף לאחר שהוכרז כפושט רגל.

כבר עתה יצוין כי בשים לב לחומרת קביעות אלו, ברי כי תהא להן השלכה ישירה אף על הכרעת בית המשפט העליון בערעור התלוי ועומד בפניו, בנוגע לאישור הסדרי הגישור שנערכו בין נושי החייב לבין בני משפחת החייב וגב' רונית אבן.

בית המשפט הנכבד מתבקש לרשום בפניו הודעת עדכון זו, כאשר יובהר כי בקשות מתאימות לאישור פעולות נוספות הנדרשות לצורך איתור נכסיו המוכמנים של החייב, ומיצוי הדין עם הגורמים שסייעו לו בכך, תוגשנה בהמשך, בתיאום עם הכונס הרשמי.

ואלו עיקרי ההודעה;
פתח דבר
כאמור, ההליך שננקט על ידי הנאמן באנגליה, על יסוד אישורו של בית המשפט הנכבד, הגיע לסיומו לקראת תום חול המועד פסח, בהכרעה ברורה וחד-משמעית.
במסגרת פסק דין מנומק ומפורט, אימץ בית המשפט האנגלי את מלוא ממצאי חקירת הנאמן, וקבע באורח מפורש כי החייב הבריח נכסים מנושיו, ופעל להסתרתם מפני הנאמן, באמצעות מבנה החזקות שנוהל והוקם בסיוע צדדים שלישיים, אשר שימשו כנאמניו ושלוחיו של החייב, וכל זאת בשיתוף פעולה מלא של ילדי החייב.
עיקרי הכרעת בית המשפט האנגלי, כמו גם מעורבותם הרבה של החייב וילדיו בניהול ההליך, יפורטו בהרחבה להלן.
ההליך האנגלי – רקע עובדתי ומעורבות החייב וילדיו
בסיומה של חקירה מקיפה וחוצה גבולות שנערכה על ידי הנאמן משך חודשים ארוכים, נתגלה כי החייב, בסיוע ילדיו, הקים מבנה חברות "אוף שור", שמטרתו הסתרת והברחת נכסים מנושיו.
על פי ממצאי החקירה, בראש מבנה חברות זה, עמדה, מבחינה פורמלית, גב' מיראלה הלבט, צעירה אזרחית רומניה, אשר אינה דוברת את השפה האנגלית, ונעדרת כל השכלה, ידע או ניסיון כלכלי או עסקי בכלל, ובשוק הנדל"ן בפרט. גב' הלבט שלטה במבנה החברות באמצעות חברה המאוגדת באנגליה בשם East-West German Real Estate Holding Ltd. (להלן: "E-W UK"), אשר חודשים ספורים עובר למתן צו כינוס נכסים לחייב (שעה שהבקשה למתן הצו האמור, עודנה תלויה ועומדת), "רכשה" את מניותיה של חברה בשםEast-West Real Estate Germany GmbH (להלן: "E-W Germany") - חברה המאוגדת בגרמניה, שהוחזקה אותה עת על ידי ילדי החייב – גב' ענת מניפז, מר אייל פישמן, וגב' רונית פישמן - אופיר, על ידי מר אוליבר קריידר, וכן על ידי איש עסקים ישראלי בשם יוסף שטיינמן.
לאור ממצאים אלו, בשלהי שנת 2018, ננקטו על ידי הנאמן שני הליכים משפטיים באנגליה: הראשון, הליך למתן צו הכרה, במסגרתו התבקש בית המשפט האנגלי להכיר בהליכי פשיטת הרגל המתנהלים בישראל בעניינו של החייב, ואילו השני, שננקט על ידי הנאמן במקביל להליך צו ההכרה, עניינו העברת מבנה ההחזקות שהוקם עבור החייב, והוחזק על ידי גב' הלבט וחברת E-W UK, הנתבעים בהליך זה, לידי הנאמן (להלן: "ההליך האנגלי").
בהמשך לכך, ניתן צו המכיר בהליך פשיטת הרגל המתנהל בישראל כהליך זר, בתחום השיפוט של אנגליה וווילס, כמו גם במינויו של הח"מ כבעל התפקיד שמונה לנכסי פושט הרגל.
במקביל, מינה בית המשפט האנגלי, כונסי נכסים זמניים ל – E-W UK, וזאת לצורך החזקה, ניהול ושמירת זכויותיה של חברה זו, עד לתום ניהולה של התביעה העיקרית שהוגשה מטעם הנאמן. בסמוך לאחר מכן, ובהינתן ש - E-W UK החזיק במלוא הון מניותיה של E-W Germany (שכאמור, בעבר הוחזקה, בין היתר, על ידי ילדי החייב), מינו כונסי הנכסים עו"ד מקומי, כדירקטור בחברה הגרמנית (להלן: "הדירקטור הגרמני"). עם מינויו, נטל הדירקטור הגרמני את השליטה ב - E-W Germany מידי גב' הלבט ובן זוגה, מר דיקאוטשיץ' (אשר החזיק וניהל בפועל את E-W Germany), ופעל לניהולה התקין ושמירת זכויותיה, תוך מתן דיווח שוטף לכונסי הנכסים.
לאחר מתן צו ההכרה וצו מינוי כונסי הנכסים ל - E-W UK, החל הנאמן בניהולו של ההליך העיקרי.
במהרה התברר לנאמן כי מדובר בהליך משפטי מורכב, סבוך ואינטנסיבי, אשר דרש מהנאמן וצוותו השקעה של שעות עבודה מרובות, וזאת, בעיקר, בשל העובדה כי מאחורי הנתבעים הפורמליים ניצבו, לכל אורך ההליך, החייב וילדיו, אשר הלכה למעשה מימנו וניהלו את הגנת הנתבעים, באורח המעיד על העניין הרב שלחייב יש בהליך זה, ובתוצאותיו;
כך, במהלך ניהולו של ההליך האנגלי, התברר לנאמן כי בתו של החייב, גב' ענת מניפז, פעלה "לצייד" את הנתבעים ב"ראיות" שונות, ובכלל זאת, אף הגישה תצהירים מטעמה על מנת לסייע לנתבעים לנסות ולבסס את הגנת הבדים שהניחו בפני בית המשפט האנגלי. יתרה מכך, גב' מניפז אף בחרה, וליתר דיוק "התנדבה", למסור לידי הנתבעים בהליך זה, החלטות, פרוטוקול דיון ותצהירים החסויים על פי הדין הישראלי, ואף התירה לנתבעים לעשות שימוש במסמכים החסויים במסגרת ההליך האנגלי, וזאת על אף שהיא או מי מבני משפחתה אינם צד להליך זה. לאור התנהלות זו, הוגשה כנגד גב' מניפז בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אשר עודנה תלויה ועומדת (בקשה מס' 194).
בנוסף, וכאילו אם אין די באמור, גב' מניפז אף נאלצה להודות, כי היא זו שמימנה את הגנתם והוצאותיהם המשפטיות של הנתבעים (!). בהקשר זה יצוין כי על פי הערכת גב' מניפז עצמה, כפי שהצהירה במסגרת חקירתה הנגדית בהליך האנגלי, עבור ייצוגם המשפטי של הנתבעים במסגרת הליך האנגלי הושקע על ידה סך בשיעור של מאות אלפי ליש"ט. יתרה מכך, בחירתה של גב' מניפז ליטול חלק פעיל בהליך האנגלי, אף גרמה לכך שהיא תישא באופן אישי בהוצאות שייפסקו על ידי בית המשפט האנגלי לטובת קופת פשיטת הרגל במסגרת ההליך האנגלי, על נגזרותיו.
יוצא, אם כן, כי בעוד שבני משפחת החייב הצהירו, לא אחת, כי אין בינם לבין הנתבעים באנגליה כל קשר, וכי "הנאמן 'רודף אחר הרוח'", בחרה בתו של החייב, גב' מניפז, לממן עבור הנתבעים את ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך האנגלי, ולעשות כל שלאל ידה, עד כדי הפרת צו שיפוטי, על מנת לספק לנתבעים חומרים ומסמכים, לרבות חסויים, מההליכים שנדונו ונדונים בפני בית המשפט הנכבד, וכל זאת בכדי לחבל במאמצי הנאמן להקנות לקופת פשיטת הרגל נכסים שאביה הסתיר מנושיו.
במקביל להתנהלותם במסגרת ההליך האנגלי, פעלו החייב ובני משפחתו אף לסכל ולהכשיל המשך בירור ההליך האנגלי, באמצעות פעולות שננקטו על ידם בגדר הליך פשיטת הרגל המתנהל בישראל. בעניין זה, נזכיר, בין היתר, את הבקשות הבאות, אשר הוגשו על ידי החייב ובני משפחתו בתיק פשיטת הרגל, במהלך ובמקביל לניהולו של ההליך האנגלי:
ביום 23.12.2018, הוגשה מטעם החייב בקשה הנושאת את הכותרת "בקשה חסויה לקיום דיון דחוף בדלתיים סגורות" (בקשה מס' 126), במסגרתה, לצד שלל הכפשות והשמצות חסרות בסיס כנגד הנאמן, עתר החייב להורות על קיום דיון דחוף בדלתיים סגורות, בהשתתפות הנאמן, החייב, ילדי החייב, והכונס הרשמי, על מנת לדון "בהתנהלותו של הנאמן", כלשונו, לאפשר לו לעמוד על הבקשות החסויות שהגיש הנאמן בעניין ההליכים באנגליה ו/או בגרמניה, וכן להגיב לבקשות אלה. בנוסף, התבקש בית המשפט הנכבד להורות לנאמן להשיב לשאלות שונות שהועלו על ידי החייב, וזאת לצורך קבלת מידע נוסף ביחס להליכים המתנהלים באנגליה. ביום 13.1.2019, הורה בית המשפט הנכבד על דחיית בקשת החייב, על כלל סעדיה, תוך הותרתה חסויה.
ביום 20.1.2019, הוגשה מטעם החייב בקשה הנושאת את הכותרת "בקשה דחופה וחסויה למתן הוראות (בעניין ההליכים המשפטיים באנגליה)" (בקשה מס' 130), כאשר הפעם התבקש בית המשפט הנכבד להורות לנאמן, כדלקמן: להעביר לידי ב"כ החייב את כל כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו על ידי כל הצדדים בהליכים המשפטיים באנגליה, וכן את כל פרוטוקולי הדיונים, ההחלטות וכל חומר אחר שקיים בתיק בית המשפט האנגלי; להנחות את בא כוחו האנגלי להגיש לבית המשפט האנגלי בקשה לדחיית הדיונים בהליכים המשפטיים, וזאת על מנת לאפשר לחייב ולבא כוחו ללמוד את המסמכים שיועברו לידיו, ולהגיב לאמור בהם; לשלם מקופת פשיטת הרגל את הוצאות החייב בגין שכירת שירותי עו"ד מקומיים באנגליה לצורך ייצוגו בהליכים באנגליה. בסופו של יום, לאחר הגשת תגובות הצדדים, זנח החייב את בקשתו, וזו לא הוכרעה.
ביום 26.11.2020, סמוך לפתיחת הליך ההוכחות בהליך האנגלי, הוגשה מטעם בני משפחת החייב בקשה הנושאת את הכותרת, "בקשה לקיום דיון בנוכחות הנושים לצורך קידום יישומו של הסכם הגישור" (בקשה מס' 196), במסגרתה, ועל אף הכותרת המטעה, והמצג לפיו עסקינן בבקשה שנועדה כביכול להביא לידיעת הנושים עדכון בדבר סטטוס ביצוע הוראות הסדר הגישור, עתרו בני משפחת החייב, בין היתר, להורות על חשיפת בקשות חסויות שהוגשו מטעם הנאמן (לרבות, בעניין ההליך האנגלי), וכן "דיווחו" לבית המשפט הנכבד ולנושים כי, לכאורה, אין כל תוחלת ותועלת כלכלית בהליך האנגלי. במסגרת החלטה שניתנה ביום 29.11.2020, ודיון שהתקיים בנדון, הבהיר בית המשפט הנכבד לבני משפחת החייב כי הם חסרי מעמד בהעלאת טענות מעין אלו, ועל כן ממילא אין להידרש לסעדים המבוקשים על ידם בהקשר זה.
לצד המעורבות הרבה של החייב ובני משפחתו בהליך האנגלי, וניסיונותיהם למנוע את בירורו באמצעות בקשות סרק שהוגשו בתיק פשיטת הרגל, התברר לנאמן כי אף במישור הדיוני, ננקטו על ידם שורה של פעולות שנועדו להרחיק מההליך האנגלי גורמים שונים, אשר ביכולתם לשפוך אור על האופן בו פעל החייב להברחת נכסיו:
ראשית, בני משפחת החייב (באמצעות הנתבעים) התנגדו לבקשת הנאמן מיום 22.5.2020, במסגרתה התבקש בית המשפט האנגלי להורות על צירופו של מר דיקאוטשיץ' כנתבע נוסף במסגרת הליך הנאמנות האנגלי, וזאת על אף מעורבותו הרבה, והקשר ההדוק שלו למבנה ההחזקות המתואר לעיל. לדאבונו של הנאמן, ביום 12.6.2020, ובשל התנגדות הנתבעים, בית המשפט האנגלי הורה על דחיית הבקשה.
שנית, על אף שביום 12.6.2020 הורה בית המשפט האנגלי על מתן צווים לקיום הליך חיקור דין בפני הערכאות המוסמכות בגרמניה, במסגרתו הורה לשני אזרחים גרמניים הנמנים על אנשי המפתח במארג הנאמנות שנבנה עבור החייב – עוה"ד מרקוס ריסה, ומר אוליבר קריידר, למסור לראשונה את גרסתם לטענות הנאמן כלפיהם, הרי שבסופו של יום, לא עלה בידי הנאמן להוציא את הצווים אל הפועל במועדם, וזאת בשל התחמקויות מתכוננות ומחשידות של השניים.
כך, חיקור הדין של עוה"ד ריסה התקיים אך ביום 2.2.2021, עת הליך ההוכחות שהתנהל במסגרת ההליך האנגלי כבר הגיע לסיומו, וזאת בשל טענות ותואנות שונות שהועלו מצד עוה"ד ריסה, לפיהן נבצר ממנו להתייצב לחקירה במועד מוקדם יותר; וכך, חיקור הדין של מר קריידר כלל לא התקיים, וזאת בשל שהייתו מחוץ לגבולות גרמניה, וזאת, להערכת הנאמן, באופן שתוכנן בקפידה מבעוד מועד.
אם אין די באמור, בני משפחת החייב אף בחרו להלך אימים על הנאמן וגורמים אחרים שפעלו לצדו, ובמהלך חודש מרץ 2020, הגישו, באמצעות מר דיקאוטשיץ' וגב' הלבט, תלונה פלילית בגרמניה כנגד הדירקטור הגרמני, במסגרתה טענו כי זה עשה יד אחת עם הנאמן וכונסי הנכסים, על מנת להונות את בעלי המניות הקודמים ב – E-W Germany (קרי, ילדי החייב ומר קריידר).
בסופו של יום, חרף ניסיונות החייב ובני משפחתו לסכל, לחבל ולהכשיל את המשך ניהול ההליך האנגלי, ובירור טענות הנאמן עד תום, הגיע ההליך לסיומו בפסק דין אשר עיקריו יתוארו להלן.

פסק הדין וממצאיו העובדתיים של בית המשפט האנגלי
כאמור, לפני ימים ספורים ניתן פסק הדין בהליך האנגלי.
במסגרת פסק הדין מפורט ומנומק, האוחז 43 עמודים, בית המשפט האנגלי קבע כי דין תביעת הנאמן להתקבל במלואה, וכי החייב הסתיר והבריח את E-W UK (על מלוא זכויותיה ונכסיה, לרבות E-W Germany) מנושיו, וזאת בסיועם של הנתבעים, כאשר בעלת המניות הפורמלית, גב' הלבט, פועלת כ'אשת קש' עבור מר דיקאטשיץ', שבתורו משמש כנאמן עבור החייב.
בהתאם לכך, בית המשפט האנגלי הורה לגב' הלבט להעביר את מלוא החזקותיה וזכויותיה ב – E-W UK לידי קופת פשיטת הרגל, וכלשונו של בית המשפט הנכבד, בס' 191-193 לפסק הדין:
..."I find that the claimant has established that Mr Dikautschitsch held his interests in East-West UK and East-West Germany as a nominee for Mr Fishman.
Turning to the more specific legal consequences of that finding, they are as follows. I have held that Ms Helbet holds her powers, rights and interests in East-West UK as nominee for Mr Dikautschitsch. I now hold that Mr Dikautschitsch holds his interest under that nominee arrangement for Mr Fishman. As regards East-West Germany, the position is governed by company law and not by the notion of nomineeship or trusteeship. East-West UK owns all shares in East-West Germany. The link between East-West Germany with Mr Dikautschitsch and ultimately with Mr Fishman is through East-West UK.
Now that Mr Fishman is bankrupt and his assets have vested in Mr Benkel, Mr Dikautschitsch holds his interests under the nominee arrangement with Ms Helbet on trust for Mr Benkel. I will order Ms Helbet to transfer all her powers, rights and interests in East-West UK to Mr Benkel. He will then control East-West UK and that company will own East-West Germany."
בהקשר זה, בית המשפט האנגלי מצא כי מבנה ההחזקות הוקם על ידי אחיינו של החייב, מר שלומי כץ, ועורך דינו מרקוס ריסה, בעת שהחייב היה לקוח חשוב של עוה"ד ריסה. בית המשפט האנגלי קבע כי לעוה"ד ריסה הייתה האפשרות והיכולת (וכלשונו של ביהמ"ש האנגלי, ready, and able willing,), להקים עבור החייב בשנת 2016, מבנה להסתרת נכסיו; בית המשפט האנגלי אף קבע כי תזמון ביצוע העסקה (סמוך למועד מתן צו הכינוס), העניין הרב שבני משפחת החייב גילו בהליך, וכן העובדה שגב' מניפז בחרה לממן את הגנת הנתבעים במסגרת ההליך, מעידים כי אותו צד שלישי עבורו הוקם מבנה ההחזקות – הוא החייב.
וכלשונו של בית המשפט האנגלי, בס' 182-184 לפסק הדין:
"The next question is: who was the intended or expected owner of assets whose identity was to be concealed. I have held that Mr Dikautschitsch was not that person. The claimant says that the relevant person was Mr Fishman. The defendants do not put forward any other candidate; their case was that there was no intention to conceal and Mr Dikautschitsch was to be the beneficial owner of the companies
I consider that the evidence points strongly to Mr Fishman as the relevant person. The structure was set up by Mr Rese and Mr Katz. Mr Fishman was an important client of Mr Rese at the relevant time. Indeed, if one were to take Mr Rese’s statement literally that Mr Fishman was his only client in the 10 years up to 2018, then Mr Fishman was Mr Rese’s only client in 2016. It can be seen, from his answers to the inquiry agents, that Mr Rese would have been ready, able and willing to set up a concealment structure for Mr Fishman in 2016. Mr Katz was also involved in setting up the structure…
The timing of the transaction points to a real likelihood that the relevant person was Mr Fishman. The degree of interest shown by Mr Fishman and his family in these proceedings from the time that they were brought and the fact that the defence of the proceedings is funded by Ms Menipaz again points to a real likelihood that the relevant person was Mr Fishman.”
ויודגש, מבנה ההחזקות המתואר לעיל, ומעורבות מקורבי החייב בהקמתו, לא היו ידועים לנאמן עובר לנקיטת ההליך האנגלי, וזאת כתוצאה מהסתרה מכוונת מצד החייב, אשר נמנע, במזיד ובמכוון, מלגלות לנאמן כל פרט מידע הנוגע לעניין זה, וזאת על מנת שיתאפשר לו להעלים נכסים נושיו.
לצד ההכרעה השיפוטית, אשר לא ניתן להפריז במשקלה וחומרתה, נקבעו על ידי בית המשפט האנגלי מס' קביעות נוספות בעלות חשיבות רבה, ובכללן:
בית המשפט האנגלי קבע כי ילדי החייב (ומר קריידר) לוו מאות אלפי יורו מ - E-W Germany, עוד קודם לנקיטת ההליך האנגלי על ידי הנאמן, ואולם, על מנת למנוע מהדירקטור הגרמני המנהל את החברה כיום, לדרוש את פירעון ההלוואות לאלתר, אלו בחרו לתארך את הסכמי ההלוואה בדיעבד (Back Dating), וזאת על מנת לייצר מצג שווא, הן בפני הנאמן והן בפני בית המשפט האנגלי, לפיו לא ניתן לדרוש את פירעון ההלוואה בעת הזו.
בהקשר זה, בית המשפט האנגלי הוסיף וקבע כי בתו של החייב, גב' ענת מניפז, אשר הגישה מס' תצהירים לתמיכה בטענות הנתבעים, העידה, במזיד ובמכוון, עדות שקר במסגרת חקירתה הנגדית, עת הוצגו על ידה נסיבות עריכת הסכמי ההלוואה, ובכלל זאת, האופן והמועד בו אלו נחתמו. בית המשפט האנגלי אף הדגיש כי הוא מודע לחומרת קביעתו לעיל – שמשמעה כי גב' מניפז, עורכת בדין בישראל, העידה עדות שקר, ואולם בנסיבות העניין, הוא אינו מוצא את עדותה כעדות מהימנה.
וכלשונו של בית המשפט האנגלי בס' 43 לפסק הדין:
"As regards the credibility of Mr Dikautschitsch and Ms Menipaz, I am unable to accept their evidence as to the circumstances in which the loan agreements were signed. The confusion in their evidence between the alleged oral agreement from October 2016 and the terms of the loan agreements was never satisfactorily explained. In those circumstances, the inherent likelihood is that the loans were signed by Ms Menipaz and her brother and sister after the drafts were sent by Mr Dikautschitsch on 29 May 2019. I also have the evidence of Mr Steinman’s statement to Mr Benkel that he was asked to sign a backdated loan agreement and he declined to do so. I therefore do not accept the evidence of Ms Menipaz and Mr Dikautschitsch on this subject. That finding means that they (and Ms Helbet also) were prepared to backdate documents to give a misleading impression. Further, Mr Dikautschitsch and Ms Menipaz were prepared to give evidence at the trial which they knew to be untrue; I cannot see how they might have made a genuine mistake about this evidence. That finding means that I cannot really rely on anything which they told me which is of a contentious nature and which is not supported by other material or other considerations, such as its inherent probability. It was submitted that I should not make this finding against Ms Menipaz because it was a very serious finding to make against a lawyer who is a member of the Israeli bar. I agree that the finding is a serious one and I do not make it except for compelling reasons."
וראה גם הדברים שנקבעו על ידי בית המשפט האנגלי בס' 75 לפסק הדין, ביחס למהימנותה של גב' מניפז:
"I found that I was not able to accept her evidence on that subject. I found that she did backdate the signed loan agreement and I also found that she must have understood that the evidence she gave to the court was not true. I further found that I ought to regard her more generally as an unreliable witness."
בית המשפט האנגלי קבע כי גב' מניפז מימנה את הגנת הנתבעים במסגרת ההליך האנגלי עוד משלביו המוקדמים, וכי לצורך כך הושקע על ידה, כך לפי גרסתה, סך של מאות אלפי פאונדים. בית המשפט האנגלי הסיק כי בחירתה של גב' מניפז לממן את עלויותיו של הליך משפטי שאינה צד לו, ושהנתבעים בו לכאורה אינם מוכרים לה, מעידה כי בניגוד לגרסתה, לחייב אכן יש אינטרס כלכלי בהליך האנגלי.
ראה לעניין זה האמור בס' 73 לפסק הדין:
"Ms Menipaz is a daughter of Mr Fishman. She was not a party to these proceedings but she said that she has funded the defence of the defendants. She appears to have been involved in the proceedings from an early stage because she said when giving evidence about Mr Dikautschitsch’s email to her of 29 May 2019 that she had been in touch with Mr Dikautschitsch “because of these proceedings”. Indeed, when these proceedings began in late 2018, Mr Dikautschitsch went to solicitors, Slater & Gordon, for a short time and then instructed the defendants’ current solicitors, Asserson Law Offices, whose principal office is in Israel. On the evidence before me, Mr Dikautschitsch is not a man of substantial means and it is likely that the defence of these proceedings was funded by Ms Menipaz from the outset."
וראה גם האמור בס' 167-168 לפסק הדין:
“The primary reason put forward by Ms Menipaz for funding the defence of these proceedings appears to be to defend her father against an allegation of dishonesty. That could be a good reason for funding the defence. Further, the impression I got from Ms Menipaz’s evidence was that although the costs involved are several hundred thousands of pounds (she did not know precisely how much), she was able to afford that level of expense. However, what severely undermines this suggested reason for funding the defence is that when Ms Menipaz gave evidence in this case about the back-dated loan agreements she did not tell the truth. It seems to me to be a very odd way to uphold the honesty of her father by telling lies in her evidence.
I am not persuaded that Ms Menipaz has told me the real reason why she is funding the defence of these proceedings. The fact that she is doing so is quite remarkable if it really is the case that her father has no financial interest in the outcome of this case. I consider that the fact that she is defending these proceedings suggests that Mr Fishman does have a financial interest in the outcome of these proceedings but that is not the only possible conclusion.”
בית המשפט האנגלי קבע כי מר שלומי כץ, עוה"ד מרקוס ריסה ומר אוליבר קריידר, הם הגורמים שעומדים מאחוריי עסקת העברת המניות לידי מר דיקאטושיץ' (שפעל בעסקה זו באמצעות בת זוגו - גב' הלבט), וכי בניגוד לגרסתו, מר דיקאוטשיץ' הסכים ליטול חלק בעסקה זו, אך מאחר וזכה לתשלום בגין כך, ולא על מנת להפעיל עסק עצמאי משלו.
"I find that Mr Dikautschitsch did not involve himself in this transaction in order to start his own business. I find that he was paid to involve himself in the transaction by Mr Rese and Mr Kreider. I find that the transaction was devised and directed by Mr Katz, Mr Rese and Mr Kreider. I find that Mr Dikautschitsch was an unreliable witness who was obviously lying in the course of his evidence. I also find that in so far as Ms Helbet and Ms Menipaz gave evidence which supported Mr Dikautschitsch’s case they also were witnesses on whom I could not rely."
בית המשפט האנגלי קבע, על בסיס תמלולי פגישותיו של עוה"ד ריסה עם סוכן Black Cube (אותן פגישות שתוארו בפירוט במסגרת בקשת הנאמנות), את הממצאים העובדתיים הבאים:
עוה"ד ריסה הקים בעבר מבני החזקות שנועדו להסתרת נכסים, תוך טשטוש זהות בעלי הנכסים האמיתיים;
עוה"ד ריסה היה מעורב במשך שנים רבות בעסקיו של החייב, ובתקופה מסוימת החייב אף היה הלקוח היחיד שלו;
החייב המשיך להיות לקוח של עוה"ד ריסה גם לאחר הכרזתו כפושט רגל ,והוא המשיך לפעול בענייניו גם בשנת 2018;
ראה לעניין זה האמור בס' 161 לפסק הדין:
“Based on what Mr Rese said during the meetings with the inquiry agents, I find:
…
Mr Rese had in the past created structures which were designed to hide assets and the identity of the true owner of such assets;
…
Mr Fishman had been a very important client for Mr Rese; at one time and for a long period he had been his only client;
Mr Rese still acted for Mr Fishman in 2018…”
בית המשפט האנגלי תיאר בפסק דינו את הדברים שנאמרו על ידי עוה"ד ריסה לסוכןBlack Cube, ובכלל זאת, כי למרות הכרזת החייב פושט רגל, הרי שבפועל נותרו בידיו נכסים בשווי של כ - 20 מיליון יורו, אשר עוה"ד ריסה המשיך לטפל בהם עבורו; וכי בני משפחת החייב מסתירים נכסים בשווי של 20-30 מיליון יורו, אך נמנעו מלעשות בהם שימוש, וזאת בשל פעולות שננקטו על ידי הנאמן.
בית המשפט האנגלי אף קבע כי תשובת עוה"ד ריסה, עת נשאל בדבר זהות הגורם שמקבל את ההחלטות בדבר מחירם של נכסים מסוימים שהוצעו על ידו למכירה לסוכני Black Cube, מרמזת בתוקף כי הגורם המדובר הוא אכן החייב (ראה לעניין זה ס' 153 לפסק הדין(.
מן המפורט עולה מסקנה אחת ויחידה: בניגוד למצגים ולטענות שהועלו על ידי החייב ובני משפחתו לאורך הליך פשיטת הרגל, החייב שבפנינו אינו חייב ישר ותם לב, אלא חייב ערמומי ומתוחכם, אשר פעל, באמצעות מקורביו, להקים מבנה החזקות, המנוהל עבורו על ידי נאמנים ואנשי קש, וכל זאת במטרה ברורה – להסתיר ולהבריח נכסים המוקנים על פי דין לנושים.
התנהלות זו, מעבר לפגם המוסרי שבה, מהווה אף הפרה של החובות המוטלות על החייב בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם -1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), ומתבטאת בענייננו בהעלמת נכסים מפני הנושים, הסתרת מידע מן הנאמן, פיזור הצהרות שאינן אמת בפני הנאמן בקשר למצבת נכסיו, וביצוע עסקאות אסורות בנכסים המוקנים לקופת פשיטת הרגל. לא למותר לציין כי הפרת חובות אלו, מחייבת אף הטלת סנקציות פליליות חמורות על החייב (ראי ס' 216 לפקודת פשיטת הרגל).
חומרתם של הדברים לעיל רבה אף יותר, בשים לב לכך ששיטת הפעולה המתוארת לעיל, יושמה על ידי החייב אף לצורך הסתרת נכסיו בגרמניה, כמתואר בבקשת הנאמנות. יתרה מכך, קיימת סבירות גבוהה, כי מהלכים דומים, שטרם עלה בידי הנאמן לחשפם, ננקטו על ידי החייב אף במדינות נוספות.
בהתאם לכך, לאור פסק הדין בהליך האנגלי והממצאים העובדתיים שנקבעו בגדרו, בכוונת הנאמן להמשיך ולבחון את הדרך המיטבית להשיב לקופת פשיטת הרגל את נכסי וזכויות החייב המוחזקים בידי צדדים שלישיים במדינות נוספות, וזאת לצד המשך נקיטתן של פעולות חקירה לאיתור נכסיו המוכמנים של החייב.
סוף דבר
הלכה למעשה, פסק הדין בהליך האנגלי מאשש את טענות הנאמן במסגרת בקשת הנאמנות, לפיהן עסקינן בחייב חסר תום לב באופן מובהק, אשר בעוד מן העבר האחד יצר מצג שווא, לפיו הוא נכון לשתף פעולה בכל עניין וכי נכסיו פרוסים בפני הנאמן, הרי שמן העבר השני הוא פעל ופועל באופן שיטתי, באמצעות נאמנים ואנשי קש זרים וישראלים, במטרה להסתיר ולהבריח נכסים מנושיו.
לאור האמור, יתבקש בית המשפט הנכבד לרשום בפניו הודעת עדכון זו, כאשר יובהר כי בכוונת הנאמן להגיש בעתיד בקשות נוספות, בתיאום הכונס הרשמי, לצורך איתור נכסיו המוכמנים של החייב, ומיצוי הדין עם הגורמים שסייעו לו בכך.
יוסף בנקל, עו"ד הנאמן לנכסי החייב