סין ירוקה? לא מה שחשבתם

ויקי זייסמן עם מאמר שפורסם בניו יורק טיימס: "סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה שפליטות גזי החממה מבוססי אנרגיה של סין יגדלו עד שנת 2020 יותר מאשר העליה המצטברת של כל שאר העולם"
כשחושבים על סין, לא מתעוררות בדרך כלל אסוציאציות חיוביות הקשורות לאיכות הסביבה. התייר המערבי – העסקי או המטייל – יתוודע מרגע נחיתתו במקום להבדלים תהומיים בין עולמו המוכר לזה האחר אליו הגיע. רק מומחים בתחום הסביבה, על כל גווניו, יודעים את האמת הדואלית על המצב והיא בשיטה של שימון (פרס) - כן ולא.

המאמר המאלף שהתפרסם בניו-יורק טיימס לאחרונה (http://dotearth.blogs.nytimes.com/2010/07/05/energy-needs-of-chinas-consumers-swamping-efficiency-gains/?ref=energy-environment ) שופך אור על פועלו של הענק הצהוב והמרתק הזה, שלצערנו לובש צורה של מלחמות דון-קישוט.

סין הינה כנראה אחת המדינות הירוקות ביותר מבחינת המאמץ לצמצם את פליטות גזי החממה והמדינה שמשקיעה הכי הרבה בעולם!!! בחיפוש אחר אנרגיות מתחדשות. ולהלן כמה עובדות:

ב-3 שנים אחרונות הממשל סגר יותר מאלף תחנות כוח הפועלות על פחם.
המדינה נוהגת ביד ברזל כלפי מפעלים מזהמים ופשוט – נכון – סוגרת אותם לאלתר. במחיר חברתי כואב: כל מפעל כזה מעסיק אלפים רבים של עובדים שמוצאים את עצמם ברחוב.
סין הכניסה תקני תאורה לחברות (ועתה גם למשקי בית) וצריכת דלק למכוניות בין המחמירים בעולם
היא המשקיעה הגדולה ביותר בעולם בטורבינות רוח ואנרגיה מתחדשת אחרת.

אולם צעדים אלה, ועוד רבים אחרים של קמפיין ממשלתי מאורגן לחסכון באנרגיה, מתבטלים על ידי גורם דומיננטי אחד – קהל צרכנים מקומי של מאות מיליונים.

קבוצה זו, העולה ברמת החיים והדורשת בהתמדה שיפור באיכות חייה עברה לרכישת מוצרים זוללי אנרגיה כגון מזגנים ומכשירי חשמל ביתיים אחרים, מכוניות וכך גם רוצה לקבל תרבות פנאי בנוסח מערב: בילוי בקניונים ממוזגים כמו בארה"ב או אירופה.
ניסיון להעתיק את העולם הראשון לסין הוא אסון סביבתי גלובלי – שכולם מודעים לו, אך לא יודעים איך לעצור אותו.

בנוסף, גם סביבת העבודה בסין משתנה. אם הדור הקודם קיבל בהכנעה תנאי עבודה מחפירים עם מאוורר אחד לאולם ייצור ענק בחום של 40 מעלות, בהתאם לאגדות הזוועה על נייקי , הרי שהדור הצעיר עומד על זכויותיו ודורש תנאי עבודה משופרים: כמו שקרה בשביתת עובדי הונדה בפושן במאי – הם דרשו להנמיך את הטמפרטורה במזגני המפעל.

בניגוד למדינות המערב, סין היא כלכלה יצרנית – היא מייצרת פי 3 מזו האמריקאית – ופעילות זו מבוססת אנרגיה (לעומת מגזר השירותים לדוגמא, השליט בארה"ב). למרות המעבר לטכנולוגיות חסכוניות ומשטר סביבתי קפדני, מחצבים מהווים את מקור האנרגיה העיקרי לייצור, וחלק ניכר מספקי האנרגיה ובתי החרושת עדיין עובדים בשיטות ישנות. הרי לא ניתן להעביר מדינה כלשהי – שלא לדבר על ענק כמו סין – לפסים חדשים בין לילה.

סין תכננה לצמצם השנה את צריכת האנרגיה ליחידת תוצר כלכלית בכ-20% לעומת שנת 2005, ואת פליטות גזי החממה ל-40-45% עד שנת 2020. אולם סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה שפליטות גזי החממה מבוססי אנרגיה של סין יגדלו עד שנת 2020 יותר מאשר העליה המצטברת של כל שאר העולם!!!!!
סין, עם אוכלוסיה המונה כחמישית מכלל האנשים על כדור הארץ, תהיה אחראית על כרבע מכל הפליטות מבוססות פעילות אנושית.

ועוד לא הזכרנו את הודו, השניה בגודל אוכלוסייתה לסין, וללא מדיניות סביבתית אחראית כמו בשכנתה המתקדמת.

על פניו, כרגע המצב נראה לא מבשר טובות: הגורם הדמוגרפי מנצח את מאמצי הממשלה לייעל את הכלכלה ולשמור על הסביבה. אולם לעולם אין לדעת איזו פריצת דרך תתרחש בעתיד הקרוב, איזה שינוי יטרוף את הקלפים ואילו פרדיגמות חדשות יכנסו לפעולה. ותהיו בטוחים, הסינים יהיו הראשונים להטמיע את החידושים במהירות האור.