נמאס לי מאנוכיות של אנשים.
נמאס לי מזה שמנהל הפורום אינו רואה עין בעין מה שאני רואה או חווה פה.
נמאס לי להשקיע שעות ולשתף אחרים במידע שהוא יקר ערך (גם אם בסופו של דבר יביא לכישלון) ולקבל פידבקים הזויים.
מה לעשות בגלל שהמידע הזה מתייחס בעיקר למניות בתחילת דרכן ואני תמיד מציין שזה מסוכן הרבה פעמים הוא מצריך גם טיפה חשיבה עצמית.. הרי אתם מתיימרים להיות משקיעים שפועלים בצורה חכמה ולא עדר, נכון?!


יאללה תהנו
חג שמח.

הצטרפו עוד היום לשירות האיתותים! למה אתה מחכה? לחץ כאן

אין לראות באמור לעיל משום עצה ו/או המלצה לפעילות כלשהי בניירות ערך.

הפסיכולוג שהפך את עולם ההשקעות על ראשו: מה שלמדתי מפרופ' דניאל כהנמן
פרופ דניאל כהנמן, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, פתח למשקיעים צוהר לגבי מה מניע החלטות כלכליות ופיננסיות • למרות שראה בעצמו פסיכולוג, הייתה לו יותר השפעה על עולם ההשקעות מכל דמות אחרת שאינה משקיע מקצועי • פרידה ממורה וחבר

דניאל כהנמן הסביר למשקיעים את עצמם. כהנמן, פסיכולוג באוניברסיטת פרינסטון וחתן פרס נובל לכלכלה, נפטר ב-27 במרץ בגיל 90.

לפני עבודתם פורצת הדרך של כהנמן ושותפו למחקר עמוס טברסקי, שנפטר ב-1996, כלכלנים הניחו שאנשים הם רציונליים. כלומר, שיש לנו אינטרס עצמי, שאנחנו משתמשים בכל המידע הזמין כדי לקבל החלטות בלתי מוטות, ושההעדפות שלנו הן עקביות.

כהנמן וטברסקי הראו שזה קשקוש. הממצאים שלהם, באופן ישיר או עקיף, היוו השראה לשינוי בכל רחבי העולם העסקי. כולל תכנון מחדש של תוכניות תרומת איברים ושיפורים בתכנון של פרויקטי תשתיות בהיקף מיליארדי דולרים.

- פרסומת -

כהנמן היה חלוץ של מה שלימים נודע כ"כלכלה התנהגותית", למרות שהוא תמיד ראה עצמו כפסיכולוג. משקיעים שנוצרים בלבם את הלקחים של כהנמן וטברסקי יכולים להקטין עלויות, הפסדים וחרטות. השפעתו של כהנמן על השקעות הייתה גדולה יותר מזו של כל אדם אחר שאינו משקיע מקצועי.

פגשתי לראשונה את דני, כפי שכולם קראו לו, בכנס על כלכלה התנהגותית ב-1996. כעיתונאי השקעות, תהיתי במשך שנים: מדוע אנשים חכמים הם כה טיפשים כשזה נוגע לכסף. אחרי חמש דקות בהרצאה של דני הבנתי שיש לו את התשובות - לא רק לשאלה הזאת, אלא כמעט לכל תעלומה של התנהגות פיננסית.

למה אנחנו מוכרים את המנצחים שלנו מהר מדי ונאחזים במפסידים ליותר מדי זמן? למה אנחנו לא מבינים שרוב רצפי ההצלחות הם פשוט מזל? למה אנחנו אומרים שיש לנו סיבולת גבוהה לסיכון אבל אז סובלים מייסורים כשהשוק מתרסק? למה אנחנו מתעלמים מהסיכויים כשאנחנו יודעים כשהם נגדנו?

דני פסע בשקט הלוך חזור בקדמת החדר, עיניו הכחולות-ירוקות נצצו בהנאה כשהוא מנה את ההתנהגויות הללו ומוטט את התיאוריה הכלכלית המקובלת.

במשך עשורים הוא וטברסקי ערכו ניסויים, כמעט ילדותיים בפשטותם, כדי לראות כיצד אנשים באמת חושבים ומתנהגים.



לא, אמר דני, כסף שהופסד הוא לא כמו כסף שהורווח. הפסדים מכאיבים לפחות פי שניים מכפי שרווחים הם נעימים. הוא שאל את משתתפי הכנס: אם תפסידו 100 דולר בהטלת מטבע כשהתוצאה תהיה "עץ", כמה תצטרכו להרוויח ב"פלי" כדי שתהמרו? רובנו אמרנו 200 דולר או יותר.

לא, אנשים לא משקללים את כל המידע הזמין. אנחנו חושבים שרצפים קצרים בתהליכים אקראיים מאפשרים לנו לחזות מה השלב הבא. אנחנו חושבים שזכיות ענקיות הן תכופות יותר מכפי שהן, מה שהופך אותנו לבעלי ביטחון מופרז. אנחנו חושבים שאסונות הם נפוצים יותר ממה שהם, מה שהופך אותנו לפרייארים של תוכניות שמתיימרות להגן עלינו.

שאלו אנשים האם הם רוצים לקחת סיכון בהסתברות של 80% להצלחה, רובם יגידו כן. שאלו במקום זאת האם הם ייקחו את אותו סיכון עם הסתברות של 20% לכישלון ורבים יגידו לא.

דני התבדח על כך שהמניות שאנשים מוכרים מציגות תשואת יתר ביחס לאלה שהם קונים ואמר כי "העלות של זה שיש לך רעיון היא 4%".

שיעור הבסיס לקבלת החלטות
לא רק נדהמתי מהתובנות שלו, הן היממו אותי. מיד רכשתי את כל שלושת הספרים שהוא ערך. במשך ימים, ישבתי בחדר חסר חלונות וקראתי בקדחתנות, עם עט אדום ביד, משרבט הערות מסמן פסקאות שלמות, ממלא את השוליים בחיצים ובסימני קריאה.

ב-2001, שנה לפני שדני זכה בנובל, כתבתי כתבת פרופיל ארוכה על אודותיו. "השאלה החשובה ביותר לשאול לפני קבלת החלטה", הוא אמר לי, "היא 'מה שיעור הבסיס'?". הוא התכוון לכך שכל החלטה מהותית יש להתחיל בבירור של סיכויי ההצלחה האובייקטיביים, בהינתן הטווח ההיסטורי של תוצאות במצבים דומים.

הצטרפו עוד היום לשירות האיתותים! למה אתה מחכה? לחץ כאן

אין לראות באמור לעיל משום עצה ו/או המלצה לפעילות כלשהי בניירות ערך.