איגוד לשכות המסחר

נסיגה מדאיגה מהמדיניות לצמצום תופעת "השמן והרזה" של נתניהו
לין: "מדיניות צמצום גידולו של 'השמן' וחיזוקו של 'הרזה' קרסה. כל מי ששואף להעביר משאבים נוספים למגזר הציבורי ידרדר בסופו של חשבון את המשק למשבר"

בחציון הראשון של 2018 ההחמרה הגיעה לשיאה - עם תוספת של 6,100 בלבד במגזר העסקי לעומת 43,700 במגזר הציבורי.

נתוני מבנה המועסקים, כפי שמשתקפים בשנת 2017 ובחציון הראשון של 2018 מעידים על נסיגה מוחלטת מהמדיניות לצמצום תופעת "השמן והרזה", אותה עיצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2004, בעת כהונתו כשר אוצר. כך עולה מניתוח שערך אגף הכלכלה באיגוד לשכות המסחר. בניתוח זה הושוו הממוצע השנתי של מספר העובדים במגזר הציבורי לעומת מספרם במגזר העסקי ואת קצב הגידול של כל אחד מהמגזרים האלה.

מהניתוח עולה כי בשנת 2017 הממוצע השנתי (בניכוי עונתיות) של מספר המועסקים במגזר העסקי עמד על 2.473 מיליון לעומת 1.265 מיליון במגזר הציבורי. משמעות הדבר גידול של 1.5% במגזר העסקי לעומת 2.7% במגזר ציבורי, בהשוואה לשנת 2016.
בחציון הראשון של 2018 מגמה זו מחריפה. מספר המועסקים במגזר העסקי עמד על 2.479 מיליון לעומת 1.309 מיליון במגזר הציבורי. כאשר קצב הגידול של המועסקים במגזר העסקי עמד על 0.6% לעומת 4.3% במגזר הציבורי, בהשוואה לחציון הראשון של 2017.

לדברי עו"ד אוריאל לין, "הנתונים מגלים כי מספר המועסקים במגזר הציבורי ממשיך לגדול בהתמדה בשיעור גבוה הרבה יותר מאשר המועסקים במגזר העסקי. מדיניות צמצום גידולו של 'השמן' וחיזוקו של 'הרזה' קרסה. אם מגמה מדאיגה זו תימשך, נגיע לנקודה שבה מספר המועסקים במגזר הציבורי יהיה שווה לזה שבמגזר העסקי וזו סכנה אמיתית."

מהניתוח עולה עוד כי בשנת 2017 תוספת המועסקים בשני המגזרים הייתה כמעט שווה ועמדה על 36,800 מועסקים במגזר העסקי לעומת 33,800 מועסקים במגזר הציבורי; אולם בחציון הראשון של 2018 ההחמרה הגיעה לשיאה - עם תוספת של 6,100 בלבד במגזר העסקי לעומת 43,700 במגזר הציבורי.

"תופעה זו חייבת לעמוד לנגד עיני כל מעצבי המדיניות הכלכלית בישראל. התמשכותה תעלה את העומס המוטל על כתפי המגזר העסקי. כל מי ששואף להעביר משאבים נוספים מהמגזר העסקי למגזר הציבורי ידרדר את המשק למשבר."

לין מציע ליישם מהלך דרמטי לשינוי מגמת הגידול המתמיד של העובדים במגזר הציבורי, המבוסס על שני עקרונות:

העיקרון הראשון, קביעת קריטריון חד על פיו במשך חמש שנים כנגד שני עובדים הפורשים מרצונם מהמגזר הציבורי ייקלט עובד אחד. לא מדובר בתוכנית לעידוד פרישה הכרוכה בהוצאות תקציביות אלא בפרישה טבעית של עובדים, בין אם יציאה לפנסיה ובין אם מבחירה מרצונו החופשי של העובד.

העיקרון השני, קביעת ניידות פנימית לרוחב כל המגזר הציבורי. מדובר במתן אפשרות שהעובדים במגזר הציבורי כולו, בכלל זה: שירות המדינה, רשויות מקומיות, חברות בבעלות המדינה, יוכלו מרצונם ועל פי הצורך לעבור ממקום עבודה אחד לאחר, תוך הבטחה שהזכויות שצברו לאורך השנים לא תפגענה.