בנק ישראל צריך להחזיר לנו את משכורתנו הדולרית!

אמיר כהנוביץ, כלכלן מאקרו ראשי בכלל פיננסים: "במהלך המשבר ההכנסות השקליות של היצואנים קטנו. היצואנים פנו לבנק ישראל וביקשו ממנו שבתחבולה, יפחית מהשכר הדולרי של כל העובדים במשק, מבלי שישימו לב, ע"י התערבות ועיוות שער החליפין"
במידה ושער החליפין של הדולר ירד בעתיד מ-3.64 ל-3.2, בנק ישראל ימחק למדינה מהשקעותיו במט"ח (ביחס לשער כיום) סכום ששווה לתקציב הרווחה, החוץ והתמ"ת, ביחד! וזה עוד מבלי להתייחס לעלויות העצומות שהוא משלם כל חודש על הפרשי הריביות על מטבעות (בין השקלים שאותם הוא לווה לבין דולרים שאותם הוא מלווה).

העלות החריגה והסיכון העצום צריכים להדאיג את קובעי המדיניות הפיסקלית, כלומר את משרד האוצר. למעשה, יתכן שהגדלת רזרבות המט"ח צריכה להיות מוגדרת (לפחות מסכום מסוים) ככלי תקציבי לא פחות מכלי מוניטרי, ולכן אולי אפילו להיפסל לשימוש שכזה. בנק ישראל, עם מומחיותו הרבה, אינו מתפקידו, מסמכותו ובידע שלו לניהול תקציבי.

ארגוני העובדים לא מבינים בשוק המט"ח!
אם מישהו היה פונה אליכם ומבקש לנכות משכרכם אחוז מסוים כדי לתמוך במעסיק, הייתם מסכימים? כנראה שהיה נדרש בשביל כך הסבר משכנע כמו: "אם לא תעזרו הוא ייפול וייקח אתכם איתו". וגם אז וודאי הייתם מבקשים לראות מספרים ולבדוק עד כמה זה נכון.

סיפור שקרה כך היה: במהלך המשבר ההכנסות השקליות של היצואנים קטנו, במקום לפנות לעובדים שלהם בבקשה לקצץ בשכר, או להכיר ברווח שירד, פנו היצואנים לבנק ישראל ובקשו ממנו שבתחבולה, יפחית מהשכר הדולרי של כל העובדים במשק, מבלי שישימו לב, ע"י התערבות ועיוות שער החליפין. הציבור שרגיל להסתכל על שכרו רק במונחים שקליים לא שם לב שבנק ישראל החליט לשתף פעולה. ההסתדרות לא ידעה, ארגוני העובדים חלמו, העובדים ישנו, התקשורת עופפה וההחלטה עברה.

אם העובדים רק היו מתרגמים את השכר לדולרים הם היו רואים מיד שניסיונות בנק ישראל להחליש את השקל באים על חשבונו. זהו למעשה מהלך לייקור הרכבים, התרופות, הריהוט, החופשות בחו"ל ועוד. אבל חילוק היא פעולת חשבון מורכבת לרוב הציבור והוא רואה רק את שורת הנטו השקלית במשכורת.

האם זאת התערבות תקינה של בנק ישראל? לא ברור. היא נמצאת בשטח האפור, אין הגדרות ברורות! בנק ישראל עושה פה החלטה שעולות ממנה ניחוחות של מדיניות פיסקלית וקביעת סדרי עדיפויות תקציביים. במיוחד כעת, כשמצב היצואנים טוב, צריך בנק ישראל להחזיר לנו את המשכורת הדולרית שמגיעה לנו ביושר על הצלחת כלכלתנו הישראלית בתקופה האחרונה. בפעם הבאה שיבואו לבקש יפה, ועדיף שממשרד האוצר ולא מבנק ישראל.

מי שגר בבנק מזכוכית שלא יזרוק מטבעות

סטנלי פישר על שוק המט"ח העולמי: "עכשיו הרבה מדינות מתערבות. הן לא מוכנות לקבל את הייסוף שמכתיבים כוחות השוק. העולם לא מדבר על ישראל, אלא על סין, ברזיל, פרו שווייץ וקולומביה. הבעיה המרכזית היא הגירעון במאזן התשלומים בין אותן מדינות לארה"ב. לכן, נטל ההתאמה עובר למדינות אחרות. דה פקטו, הן צריכות לקבל את הייסוף שיגרום להקטנות הגירעון האמריקאי. אין ספק שזו סוגיה מרכזית ביחסים הכלכליים בעולם. על יסוד זה הקימו את קרן המטבע הבין לאומית".

העולם פרושמי
ישראל הייתה בין אלה שהתחילו את מלחמת המטבעות העולמית, אבל איכשהו הצליחה להתחמק מאשמה, לעמוד בצד ולהסתכל מבחוץ. היא לא מרכזת עניין, אבל בעיקר בגלל שהיא קטנה וכשהתחילה להתערב הייתה כמעט היחידה, ובטח לא בשל העיניים היפות שלנו. היום זאת כבר מגיפה שסופה לא נראה.

ההתערבויות בשוק המט"ח העולמי, שישראל אחת הבולטות בו במונחים של התערבות לעומת גודל השוק, הופכות אותו לבעל פוטנציאל סיכון וזעזוע לכלכלה העולמית. סטנלי מקווה שקרן המטבע תצליח לשים לזה סוף, וגם אנחנו. הפחד הוא שבנקים מרכזיים בארה"ב, באיחוד האירופי ובבריטניה שוקלים גם הם התערבות כזו, ואז הזהב לא יהיה שווה זהב, אלא זהב בריבוע.

זה לא השקל שמתחזק, זה הדולר שנחלש

להערכתנו, שוק המט"ח העולמי מתחיל לאבד את עצמו, ההתערבויות של הבנקים מרכזיים, העלייה העצומה במסחר הספקולטיבי והחובות העצומים של מדינות, מוציאים את השוק מאיזון ושווי משקל. משהו צריך לקרות. נקווה שקרן המטבע תצליח להצדיק את תפקידה ומטרתה, אחרת אנו מעריכים שנראה בשנים הבאות סטיות תקן גבוהות בהרבה מאלה שהכרנו עד כה בשוק הזה.