הוצאות פינוי בסך 80,000 ש"ח לטובת המדינה כנגד פולשים למקרקעי ציבור בהר אלדד בנגב

בעקבות האמור הגישה רשות מקרקעי ישראל באמצעות פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) תביעה כספית לבית משפט השלום כנגד הנתבעים אשר נדרשו לממן את עלויות הפינוי של הנתבעים מהקרקע, ובנוסף דמי שימוש ראויים במקרקעין ועלות שיקום השטח
בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת נועם חת מקוב) פסק לטובת המדינה הוצאות פינוי בסך 80,000 ₪ והוצאות שכר טרחה בסך 9,000 ₪ בגין עלויות הפינוי של גרעין "הראל", כ-50 נתבעים אשר פלשו למקרקעי ציבור בהר אלדד באזור עבדת שבנגב, ופונו על ידי רשות מקרקעי ישראל.

רקע:
הנתבעים, 54 במספר, המכונים "גרעין הראל", פלשו למקרקעי ציבור בהר אלדד, ביום 4/8/13 והקימו "יישוב", הכולל מבנים בלתי חוקיים, ללא כל היתר, זכות, או אישור לעשות כן.
עפ"י החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 3/10/13 הותר לנתבעים להתפנות פינוי עצמי מהמקרקעין עד ליום 8/10/13 וביהמ"ש התיר למדינה לבצע פינוי של הנתבעים החל ממועד זה.
בין הצדדים התנהלו לאורך הדרך הליכים שונים בניסיון של הנתבעים למנוע את פינויים מהקרקע, אולם בסופו של יום נדחו בקשות הנתבעים לעיכוב הפינוי, ומשלא התפנו בהתאם למועד שקצב להם ביהמ"ש, בוצע הפינוי ביום 28/10/13 ע"י חטיבת השמירה על הקרקע מרחב דרום ברשות מקרקעי ישראל.

בעקבות האמור הגישה רשות מקרקעי ישראל באמצעות פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) תביעה כספית לבית משפט השלום כנגד הנתבעים אשר נדרשו לממן את עלויות הפינוי של הנתבעים מהקרקע, ובנוסף דמי שימוש ראויים במקרקעין ועלות שיקום השטח.
המדינה הסכימה לקזז מסכום התביעה המקורי סכומים שהופקדו כערבון וחולטו בהליכים הקודמים שניהלו הנתבעים כנגד הפינוי, ולאור האמור סכום התביעה הועמד על כ-161,000 ₪.

הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי כנגד המדינה וטענו לאחריותה על כל הסכומים הנתבעים על ידה, ככל שיחויבו בתשלומים.

כאמור, ביום 4.8.2017 התקבל פסק הדין אשר קיבל את טענות המדינה בכל הנוגע לתשלום הוצאות פינוי הנתבעים מהקרקע לטובת המדינה. רכיבי התביעה בגין דמי שימוש ראויים ושיקום השטח נדחו. הודעת צד ג' שהוגשה ע"י הנתבעים נדחתה גם היא, כמו גם טענות שונות שהעלו הנתבעים.

בפסק הדין נקבע כי ההחלטה של חברי הגרעין שלא להתפנות בעצמם במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט היתה של הנתבעים ועליהם רובצת האחריות בגין התנהלות זו אשר גרמה להוצאות למדינה.
ביהמ"ש דחה את טענות הנתבעים בדבר "הבטחות שלטונית", של גורמים כאלו ואחרים, וזאת בהיעדר כל ראיה לפיה גורם מוסמך הבטיח לנתבעים להסדיר את פלישתם כיישוב קבע.
התיזה שהוצגה על ידי הנתבעים כי המדינה לא מדברת בקול אחד נדחתה. נפסק כי הפרקליטות ייצגה את המדינה כדין ואין בסיס לטענות הנתבעים כי היה עליה להביא בפני בית המשפט דעות של גורמים שונים שתמכו בעמדת הנתבעים.

ניסיונות הנתבעים להציג את פלישתם כ"הפגנת מחאה נוכח אוזלת ידן של הרשויות" נדחו, נקבע כי הטענות סותרות את הודאות הנתבעים בעניין הקמת יישוב אקולוגי "להפריח את הנגב". הנתבעים הגיעו למקרקעין במטרה להקים יישוב, להשתקע ואף הביאו את ילדיהם. הנתבעים הקימו ישוב של ממש אשר כלל מבני מגורים, מטבח, חדר אוכל, שירותים מקלחות אוהלי אירוח ועוד.
ביהמ"ש דחה את טענות הנתבעים כי נקלעו לסיטואציה על הוצאותיה בעל כורחם וכי "הופתעו" לראות את צוותי הפינוי מגיעים אל המקרקעין בבוקר יום הפינוי 28.10.13. נקבע כי הנתבעים ידעו אודות הפינוי המתוכנן ואף ניהלו נגדו הליכים משפטיים בבתי המשפט, הנתבעים היו מיוצגים, ובמסגרת ההליכים שניהלו נקבע תאריך אחרון לפינוי ביום 8.10.13, הנתבעים חיכו לרגע האחרון, על דעת עצמם ובניגוד להחלטות בית המשפט שאמר את דברו ואף נתן לנתבעים ארכת חסד לפינוי עצמי אותם לא השכילו לנצל. הצו השיפוטי הופנה לנתבעים עצמם והיה עליהם לכבדו בכל מקרה. אם בחרו שלא לעשות כן- לא ברור מדוע הם עומדים על זכותם לא לשאת בתוצאות של מעשיהם.
ביהמ"ש לא קיבל את טענת הנתבעים כי עלות הפינוי היתה בלתי סבירה ומופרזת וקבע כי משבחרו הנתבעים לא לבצע את הפינוי בעצמם, עליהם לשאת בעלות כפי שהיתה בפועל.

לאור כל האמור מצא ביהמ"ש לנכון לחייב את הנתבעים בעלות הפינוי שבוצע ע"י רשות מקרקעי ישראל ושבגינו הוציאה הרשות בפועל כספי ציבור. לאחר הקיזוזים שבוצעו בהסכמת המדינה עמד הסכום שנפסק לטובת המדינה על סך 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התלונה וכן חייב את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 9000 ₪.
הנתבעים חויבו בתשלום הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
סכומי הפיצוי שחויבו הנתבעים לשלם בגין פלישתם במסגרת הליך זה והליכים קודמים מסתכמים ב- 286,000 ₪.

את התביעה הגישו וניהלו מטעם פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) עו"ד נירה גלעד ועו"ד סיגל ברגר, ובסיוע וליווי רשות מקרקעי ישראל – מרחב שמירה דרום.