דברי נגידת בנק ישראל בוועידת התעשייה

נגידת בנק ישראל: שיפור מתמיד ומשמעותי בפיריון הוא המפתח לתעשייה ישראלית חזקה ומשגשגת

נגידת בנק ישראל:
• המצב המקרו כלכלי בישראל טוב יחסית: הצמיחה גבוהה יחסית, האבטלה נמוכה, וישנה עלייה נאה בשכר הממוצע.
• הצמיחה העולמית המתונה, ובפרט, הדישדוש של הסחר העולמי, והתחזית להמשך צמיחה מתונה בשנים הקרובות, מציבות אתגרים להתפתחות התעשייה הישראלית.
• המדיניות המוניטרית המרחיבה ורכישות המט"ח מגינות על היצרנים הישראליים מפני נזקים שעשויים להיגרם כתוצאה מגורמים של הטווח הקצר, אך המדיניות המוניטרית אינה יכולה לפעול כנגד מגמות ארוכות טווח ושינויים מבניים במשק הישראלי ובכלכלה העולמית.
• אתגר גדול העומד בפני המשק והתעשייה הוא הצורך להעלות את קצב הגידול בפיריון העבודה, המושפע לרעה מרמה נמוכה של הון פיזי ואנושי ומבירוקרטיה ורגולציה לא יעילה.
• ההישגים של מערכת החינוך נמוכים בהשוואה בינלאומית, והיא אינה מבטיחה את השיפור הנדרש בהון האנושי כאשר התלמידים של היום יגיעו לשוק העבודה.
• שיפור מתמיד ומשמעותי בפיריון הוא המפתח לתעשייה ישראלית חזקה ומשגשגת, שתספק תעסוקה איכותית, ותהווה מנוע חשוב לצמיחת המשק הישראלי.

הסביבה הכלכלית העולמית מציבה אתגרים להתפתחות התעשייה הישראלית (שקף 4): הצמיחה העולמית מתונה, ועל פי התחזיות היא תמשיך להיות כזו בשנים הקרובות; הסחר העולמי, שהוא האינדיקטור שמייצג בצורה הטובה ביותר את הביקושים העולמיים שעומדים מול המשק הישראלי, צמח עד המשבר הפיננסי העולמי בקצב מהיר בהרבה מהתוצר העולמי, אבל בשנים האחרונות הוא צומח בקצב דומה לזה של התוצר העולמי, וב-2016, לראשונה מזה שנים רבות, הסחר צמח אף פחות מהתוצר העולמי; מחירי הסחורות והאנרגיה שירדו בשנים 2014-2016 התייצבו, והאחרונים אף עלו במהלך רוב 2016, אך הם עדיין נמוכים יחסית; והמדיניות המוניטרית של הבנקים המרכזיים החשובים ממשיכה להיות מרחיבה מאוד, למרות העלאת הריבית על ידי ה-FED.
היצוא הישראלי של סחורות ושירותים, שלאורך זמן צמח בשיעורים דומים לאלה של הסחר העולמי, מראה מגמה מעורבת (שקף 5): בעוד שיצוא השירותים מישראל גדל מהר מהסחר העולמי בשירותים, יצוא הסחורות, ובכלל זה היצוא התעשייתי, ירד בשנתיים האחרונות, וביצועיו היו חלשים גם ביחס לסחר העולמי בסחורות.
אלו הם תנאי הרקע של הכלכלה העולמית שבהם פועלת הכלכלה הישראלית, ושעומדים גם לנגד עינינו כשאנחנו מקבלים את החלטות המדיניות המוניטרית. על הרקע הזה בולטת התמונה המקרו כלכלית החיובית של המשק הישראלי (שקף 7): צמיחה גבוהה יחסית, שנשענה בשנתיים האחרונות בעיקר על עלייה מהירה בצריכה הפרטית, ושוק עבודה איתן המשתקף בגידול מהיר בתעסוקה, ירידת האבטלה לרמות נמוכות היסטורית, ועלייה נאה בשכר הממוצע.
מנגד, האינפלציה נותרה נמוכה מאוד, הרבה מתחת ליעד, בעיקר בגלל השפעות הירידה במחירי האנרגיה והסחורות, הפחתות מחירים יזומות על ידי הממשלה, וככל הנראה גם על רקע התגברות התחרות, הן בענפים המקומיים, והן מחו"ל (שקף 8); מכל מקום, לנוכח הגידול הניכר בצריכה הפרטית, ניתן לקבוע שהאינפלציה הנמוכה אינה משקפת חולשה של הביקושים המקומיים.
משתנה חשוב שמשפיע על הפעילות, בפרט של המגזר הסחיר (יצוא ותחליפי יבוא), וגם על האינפלציה, הוא שער החליפין של השקל ביחס לסל המטבעות (שקף 9), שרשם ייסוף של כ-5% בשנה האחרונה; זוהי תוצאה של ייסוף קטן מול הדולר, וייסוף חד יותר מול האירו, כמו גם מול כמה מטבעות בהם חלו פיחותים חדים מסיבות ספציפיות, כגון הפאונד הבריטי והלירה התורכית (שקף 10). שער החליפין הושפע מהביצועים הטובים יחסית של המשק הישראלי (ובכלל זה העודף בחשבון השוטף), וגם מהעובדה שהבנקים המרכזיים של חלק משותפות הסחר המרכזיות שלנו נוקטים במדיניות מוניטרית מאוד מרחיבה, לרבות ריבית שלילית והרחבה כמותית.
על הרקע הזה, בנק ישראל נקט במדיניות מוניטרית מרחיבה – הריבית נותרה ברמה הנמוכה של 0.1%, ולהערכת הוועדה המוניטרית היא תיוותר ברמה הזו למשך זמן רב (שקף 11). בנוסף, בנק ישראל רכש מט"ח בסדר גודל של כ-6 מיליארד דולר, על מנת לקזז את ההשפעות של יצור הגז הטבעי על מאזן התשלומים, ולפעול כנגד ייסוף היתר הנובע מהכוחות שהם אינם הכוחות הכלכליים הבסיסיים. רכישות המט"ח מגינות על היצרנים הישראליים מפני נזקים ארוכי טווח שעשויים להיגרם כתוצאה מאותו חלק של הייסוף שהוא זמני במהותו, ונובע מהמדיניות המוניטרית המאוד מרחיבה של הבנקים המרכזיים של חלק משותפות הסחר שלנו.
חשוב לציין, שהמדיניות המוניטרית אינה יכולה ואינה מיועדת לפעול כנגד ההשפעות של שינויים מבניים במשק הישראלי ומגמות ארוכות טווח בכלכלה העולמית.
על מגמות ושינויים אלה ארצה לעמוד בהמשך הדברים:
משקל התעשייה בכלכלה בישראל אינו גבוה בהשוואה בינלאומית (שקף 13); למעשה, גם בעבר המשק הישראלי לא היה משק מאוד תעשייתי. עם עליית רמת החיים הגלובלית, החלק של התעשייה בתוצר העולמי, ובוודאי בזה של המדינות המפותחות, יורד, ובישראל מגמת הירידה בחלקה של התעשייה בכלכלה מתונה יחסית למדינות אחרות.
מגמה זו משתקפת גם ביצוא שלנו: ב-20 השנים האחרונות, ירד חלקו של יצוא הסחורות בסך היצוא הישראלי מסביבת 70% לכ-60%, בעוד שמשקל יצוא השירותים עלה לכמעט 40% (שקף 14). במקביל, חלקן של תעשיות הטכנולוגיה העילית הגיע לכשלושת רבעי מהיצוא התעשייתי (שקף 15).
גם התפרוסת הגיאוגרפית של היצוא משתנה (שקף 16): ב-20 השנים האחרונות קיימת מגמה של גיוון יעדי היצוא, כאשר משקלם של השווקים העיקריים ביצוא—ארה"ב ואירופה, ירד לכדי רק מעט מעל מחצית, ומשקלה של אסיה ויעדים אחרים מגיע לכדי כמעט מחצית. לעומת זאת, ביצוא השירותים העיסקיים, בולטים עדיין היעדים הקלאסיים—ארה"ב ואירופה - המהווים כמעט כמעט שלושה רבעים מיעדי היצוא (שקף 17).
אתגר גדול העומד בפני המשק בכלל, אך גם בפני התעשייה, הוא הצורך להעלות את קצב הגידול בפיריון העבודה, היות ולאורך זמן איננו מצליחים לסגור את הפער אל מול המדינות המפותחות (שקף 19).
פער הפיריון גדול במיוחד בענפים המקומיים, כלומר, אלה שעיקר תוצרתם לשוק המקומי ואשר אינם חשופים לתחרות הבינלאומית, והדבר נכון גם בתעשייה וגם בענפי הבניה, וענפי מסחר ושירותים שונים - בענפים הללו התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך משמעותית מהתוצר לשעת עבודה באותם ענפים במדינות המפותחות (שקף 20).
מדוע הפריון בישראל נמוך יותר, או, מה מקורות הפער בפיריון?
עניתי על שאלה זו בהרחבה במספר הזדמנויות קודמות, ואציין רק כמה מהגורמים העיקריים: הסביבה העסקית בישראל בלתי ידידותית, כתוצאה בבירוקרטיה עודפת ורגולציה שאינה יעילה; מלאי ההון הפיסי לעובד, ומבטא השקעה נמוכה יחסית; וההון האנושי אינו מספק, כפי שהדבר משתקף במדדים שונים של רמת המיומנויות הבסיסיות הנדרשות לתפקוד אפקטיבי בשוק העבודה (שקף 21). בתחום ההון האנושי, החדשות המטרידות עוד יותר הן שמערכת החינוך של היום אינה מבטיחה שיפור במצב כאשר התלמידים של היום יגיעו לשוק העבודה: הישגיהם נמוכים בהשוואה בינלאומית בכל התחומים, והפערים בין תלמידים מרקע סוציו אקונומי שונה, ובין אוכלוסיות שונות, גבוהים במיוחד (שקף 22).
גורם נוסף המשפיע על פערי הפיריון הוא חסמי הסחר, שמשתקפים במדדים שונים (שקף 23): חסמים לא מכסיים כמו פרוצדורות מורכבות לקבלת אישורי יבוא, שאינם תואמים סטנדרטים בינלאומיים וכרוכים בעלויות וסירבול; מגבלות על סחר בשירותים; מכסים מעט גבוהים מאשר הממוצע הבינלאומי; ויחס בלתי ידידותי להיצע תחרותי מחו"ל, כולל בתחום הרכש הציבורי, חסמי כניסה רגולטוריים, ועוד.
אז מה צריך לעשות?
 שיפור ההון האנושי: יש לפעול להעלאת רמת מיומנויות היסוד והיקף התכנים הטכנולוגיים באמצעות ייעול והגדלת ההשקעה במערכת החינוך וההכשרה המקצועית, לרבות העמקה של העדפה מתקנת לצמצום פערים.
 צעדים לשיפור סביבת הפעילות העסקית: טיוב הרגולציה הממשלתית והפחתת הבירוקרטיה.
 הסרת חסמים, ובכלל זה בלתי מיכסיים, המעכבים חשיפה לתחרות מהעולם.
 תימרוץ ותמיכה בהטמעת שיפורים טכנולוגיים בענפים המסורתיים, ובכלל זה בשירותים.
 הגדלת תמיכת המדען הראשי בתקציבי מחקר ופיתוח.

אין ספק שבמיוחד לאור הסביבה העולמית הנוכחית, שיפור מתמיד ומשמעותי בפיריון הוא המפתח לתעשייה ישראלית חזקה ומשגשגת, שתספק תעסוקה איכותית, ותהווה מנוע חשוב לצמיחת המשק הישראלי.