המחקר "ההסדרים הפנסיונים בישראל – 2012 מול 2002" עורך השוואה לגבי מידת הכיסוי בהסדרים הפנסיוניים של שכירים

כך מגלה מחקר חדש של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר
מחקר חדש של כלכלני התוכנית לכלכה וחברה במכון ון ליר בירושלים מגלה כי 85% מהשכירים בישראל ו- 78% מהעצמאים והשכירים יחד מכוסים בהסדר פנסיוני כלשהו לעומת 63% לפני עשור. עדיין נותרו 550 אלף עובדים שכירים ועצמאים ללא פנסיה.

 ועצמאיים בישראל בין השנים 2012 ו-2002 בעקבות החלת חוק פנסית החובה. המחקר יוצג בכנס השנתי התשיעי של התכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים שיתקיים ב- 23 לדצמבר 2014 החל מהשעה 14:00 (מצ"ב הזמנה ותוכנית הכנס).

להלן הממצאים העיקריים של המחקר:
· בעקבות הנהגת חוק פנסית חובה עלה שיעור העובדים (שכירים ועצמאים) המכוסים בהסדר פנסיה כלשהו – מ-63 אחוזים בשנת 2002 ל-78 אחוזים בשנת 2012. שיעור השכירים המכוסים הגיע ב-2012 לשיעור אף גבוה יותר: כ-85 אחוזים מסך השכירים.

· יחד עם זאת, נותרו עדיין ב-2012 כ-550 אלף עובדים שכירים ועצמאים ללא הסדר פנסיה.

· ל-61 אחוזים מעוזרי\ות הבית עדיין אין הסדר פנסיוני כלשהו; בענפי הבנייה ובענפי האירוח והאוכל חוסר הכיסוי מגיע לכ-40 אחוזים.

· הגם שבקרב העצמאים שיעור המכוסים בהסדרי הפנסיה עלה, מספר העצמאים שאינם מכוסים נותר גבוה יחסית - כ- 206 אלף ב-2012.

· השיפור באחוז הכיסוי כלל גם את הערבים, אך הסיכוי שלהם להיות מכוסים בהסדר פנסיה כלשהו ירד לעומת היהודים הוותיקים והעולים החדשים (מעבר להשפעה שיש לענף התעסוקה, למבנה גיליהם, לסטטוס העבודה ולמקום מגוריהם. הסבר אפשרי הוא רמת ציות נמוכה יותר לצו ההרחבה של המעסיקים בעת העסקת עובדים מהמגזר הערבי.

המחקר נערך על ידי פרופ' לאה אחדות, פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי וירדן קידר במסגרת התכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים. המחקר ערך השוואה ביחס להסדרים הפנסיונים הקיימים באוכלוסייה לפני ואחרי החלת הסדר פנסית החובה.

מהמחקר עולה כי החלת החוק הצליחה להגדיל באופן משמעותי את שיעור העובדים (שכירים ועצמאים) המכוסים בהסדר פנסיוני כלשהו, אשר היוה ב-2002 כ-63 אחוזים מהאוכלוסיה. בעקבות החלת החוק, אחוז העובדים המכוסים עלה בהדרגתיות וב-2012 עמד על כ-78 אחוזים. בקרב השכירים שיעור העובדים המכוסים עלה ב-2012 לאחוז גבוה אף יותר: 85 אחוזים מסך השכירים. יחד עם זאת, מספר העובדים שנותרו עדיין ללא הסדר פנסיוני כלשהו הסתכם ב-2012 בכ-550 אלף פרטים (שכירים ועצמאים).

על פי המחקר, הירידה בחוסר הכיסוי אינה אחידה ומשפיעה באופן שונה על ענפים ואוכלוסיות שונות. כך נמצא כי בענף עוזרי\ות בית, בו אחוז חוסר הכיסוי הפנסיוני היה מלא לפני החלת החוק, ירד בין 2002 ו-2012. יחד עם זאת, עדין רוב עוזרי\ות הבית נותרו ללא הסדר פנסיוני: מדובר על 61% מהשכירים בקבוצה זו. ענפים נוספים שמאופיינים בכיסוי נמוך הם ענף הבנייה וענף האירוח והאוכל המהווים ביחד כ- 9% מסך העובדים, בהם נותרו כ- 40% מהעובדים ללא כיסוי פנסיוני. זאת בניגוד לענף התעשיה, המהווה 14% מסך העובדים, בו חלה ירידה משמעותית לרמה של 14%. גם בקרב העצמאים חלה עליה בשיעור הפרטים המכוסים בהסדר פנסיה כלשהו, אך בקרבם מספר גבוה של פרטים נותר ללא הסדר פנסיוני: מדובר על כ-206 אלף עצמאים שדווחו על כך שאין להם הסדר פנסיוני.

בהסתכלות על פי קבוצות אוכלוסייה ניתן לראות כי שיעור העובדים (שכירים ועמצאים) ללא כיסוי ירד באופן משמעותי בקרב היהודים הותיקים והעולים, ב-25 ו-31 אחוזים בהתאמה. אמנם גם בקרב הערבים עלה שיעור העובדים המכוסים בהסדר פנסיוני, אך בקרבם מספר השכירים והעצמאים שנותרו ללא כיסוי הוא עדין גבוה – והוא עומד על 165 אלף עובדים.

המחקר בדק גם את ההסתברות היחסית להיות מכוסה בהסדר פנסיוני כלשהו. נמצא כי ב-2002 ההסתברות של שכיר להיות מכוסה היתה פי 11.8 מזו של עצמאי, והיא עלתה לפי 13 ב-2012. בענף אירוח ואוכל ההסתברות ב-2002 היתה כשליש יחסית לשכיר מקביל בתעשיה, והיא עלתה לכמחצית ב-2012. בקרב הערבים ההסתברות היחסית בהשוואה ליהודים ותיקים הייתה 0.4 ב-2002 אך היא ירדה ל-0.3 ב-2012; זאת מעבר להשפעה שיש לענף בו הם עובדים, למבנה גיליהם, לסטטוס בעבודה (שכיר או עצמאי) ולמקום מגוריהם (פריפריה או מרכז). הסבר אפשרי הוא רמת ציות נמוכה יותר לצו ההרחבה של המעסיקים בעת העסקת עובדים מהמגזר הערבי.