אז הכתבה הזאת בין אם נכונה או לא ,טוב שיגיע אליו:(אולי בזכות האגו יתקוף) מלכודת משפחתית: כיצד טראמפ נגרר למלחמה שמעולם לא רצה בה?
ארצות הברית נקלעה למלחמה שנשיאה מעולם לא הבטיח לפתוח בה בקמפיינים שלו. טראמפ נבחר עם ההבטחה “לסיים מלחמות”. אז איך הוא הסתבך בבוץ הזה? התשובה אינה במבנה הצבאי של הפנטגון, אלא ב“גשר פיננסי פרטי”.
דיווחים חדשים חושפים כי אנו ניצבים בפני “הפיכה פנים-מערכתית ומותאמת אישית”:
1. משולש קושנר, ביבי ובן סלמאן (הפיכה פיננסית): ג’ארד קושנר (חתנו של טראמפ) הוא אדם שבנימין נתניהו התארח בבית משפחתו בצעירותו. לאחר סיום כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ, קושנר קיבל קרן השקעות של 2 מיליארד דולר מקרן העושר הלאומית של ערב הסעודית (של מוחמד בן סלמאן), והשקיע אותה באופן נרחב בשווקים בישראל. הוא למעשה הפך ל“גשר פיננסי ואסטרטגי בין ריאד לתל אביב”.
2. עקיפת הפנטגון (The Intelligence Hijack): בחודש פברואר, הדיפלומטים היו קרובים להסכם. גופי המודיעין והפנטגון הודיעו רשמית לקונגרס כי “לאיראן אין תוכנית לתקוף”. אך המסר שהגיע לאוזני טראמפ היה שונה: “אין אפשרות להסכם!”. נתניהו פעל במשך חודשים ללובי להצדקת המלחמה, ובן סלמאן תמך בכך שוב ושוב בשיחות טלפון. שניהם היו מחוברים לאדם אחד (קושנר), שלכאורה לחש ישירות באוזני הנשיא. הם עקפו את דוחות הפנטגון כדי לקדם את המלחמה הפרטית שלהם באמצעות צבא ארה״ב.
3. תחינה ליציאה (The Desperate Off-Ramp): כעת, רק שישה שבועות לאחר תחילת ההימור הזה וההתנגשות עם מציאות קשה (מתקפות נגד כואבות מצד איראן, עליית מחירי הנפט וכישלון מבצע מוטס באספהאן), טראמפ הבין לאיזו מלכודת נפל.
הארכת מועדים, הצעות להפסקת אש ל-45 יום, ושליחת ג'יי. די. ואנס לטהרן כדי להביא תנאי הסכם – כל אלה מעבירים מסר ברור: מדובר בנשיא שמחפש נואשות “דרך יציאה” ממלחמה שהאסטרטגים שלו כלל לא תכננו עבורו.
סיכום: טראמפ משלם כעת מחיר כלכלי ופוליטי כבד על מלחמה שלא נועדה לאינטרסים הלאומיים של ארה״ב, אלא כהזמנה משותפת מתל אביב וריאד. הוא חשב שיוכל לסיים את העניין במכה מהירה, אך כעת הוא רואה שנכשל בשדה הקרב, שהכלכלה שלו על סף תהום, ושנאלץ לשלוח את סגנו להתחנן להפסקת אש בטהרן.
null |  |