","13813","","3659","0","-1","0","","47","","0","1508033","12/07/2016 11:03:25"),new Message("1508154","1508142","קבלי הסבר - בבקשה
","11/07/16 16:48","rafel12","ההודעה נערכה ע"י rafel12 בתאריך 11/7/2016 16:55
זכר בצורת רבים נקבית.
מילים שמינן זכר, אבל ברבים בסיומת נקבה (-ות)
בעברית הקדומה לא היה קשר ישיר בין סיומת -ים לבין מילים ממין זכר,
או בין סיומת -ות לבין מילים ממין נקבה.
לדוגמה: אב - אבות, אישה - נשים, פילגש - פילגשים.
ב-לשון חכמים, בגלל השפעת הארמית,
שבה ברירת המחדל למינו של שם עצם היא נקבה,
קיבלו המילים שנוספו לעברית צורה ריבוי נקבית (סיומת -ות).
בעברית המודרנית הוחלט ללכת בעקבות הנטייה הקיימת בשפות השמיות,
ולרבות זכר ונקבה באופן קבוע: נקבה – סיומת -ות,
זכר – סיומת -ים.
מילים שיש להן כבר צורת ריבוי כמובן לא השתנו.
למשל תראי שהרבה נשים נקראות בשם : יונה .
ויש גם גברים אבל מעטים בשם יונה .
כמו יונה הנביא .
ויש גברים בעיקר בשמות השמים הלועזים בעיקר , בהולנד , דנמרק , שבדיה
ניתנים שמות לגברים בשם : יון .
כלומר אפשר לשייך גם זה וגם זה לכפילות לשון .
גם השם דניאל ניתן לגברים וגם לנשים .
בפרט אם זה ביחיד .
יון - זה זכר , יונים זה ברבים .( זכר – סיומת -ים )
יונה זו נקבה - יונות זה ברבים .(נקבה - סיומת -יות )
אז בעבר השיוך לשם זכרי או נקבי הוא שונה מהיום לא בהכול.
יש דומה ויש שונה .
אבל יש כן כפילות לשון .( בגלל זה הבלבול )
בברכת יום טוב - רפאל